<h1>הרוקח סימן שט"ו</h1>
<h2>דף יז:</h2>
מצא מת מצוה מטפל בו וקוברו. לעולם הוא מת מצוה עד שיהא שם כדי נושאי המטה וקובריה. נזיר וכהן יטמא נזיר ואל יטמא כהן שכהן קדושתו מרחם וקדושתו לעולם וישראל נזיר אין קדושתו מרחם ואין קדושתו לעולם אלא קדושת שעה. כהן מותר ליכנס בבית א"י שיש בו מת א"י רק שלא יגע במת כדאמר בפ' הבא על יבמתו (ס"א ע"א). כהן אין לו ליכנס תחת אהלו של מת ישראל, ואם יש בבית מת אחד ופתוח אותו בית בפתח לבית אחר אסור לכהן ליכנס בבית האחר כדמשמע בפ' בתר' דמגילה (דף כ"ו) גבי כנישת' דרומאי. ואפי' אילן המיסך לארץ או אבנים יוצאות מן הגדר הוי כאהל כדאמר במ"ק (ה' ע"ב) שוכבות ופרצות. בית שיש שם מת ופותח חלון טפח מבית לבית כל הבתים נאסרו ליכנס לכהן, ואם חלון נסתם בעצים ובאבנים דבר שאין מקבל טומאה איפסיקא טומאה ואינו מביא טומאה מבית לבית. באבל רבתי איזהו מת מצוה כל שצווח ואין בני העיר שומעים קולו אבל אם היה צווח ובני העיר שומעין קולו אין זה מת מצוה. ירושלמי דנזיר פ' כהן גדול איזהו מת מצוה כל שהוא צווח ואין בני העיר באין באו בני העיר הרי זה מושך את ידו, עד היכן עד כדי נושאו וחילופיהן וחילופי חלופיהן כשאין צריכין לו אבל צריכין לו לא ברא, כשאין מכירין אותו אבל היו מכירין לא ברא, בשאין כבודו לכן אבל כבודו לכן לא ברא, והנשיא כבודו לכן. מהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא כד דמך ר' יהודה הנשיא אכריז ר' ינאי ואמר אין כהונה היום. כד דמך ר' יודן נשיא בר בריה דר' יודן נשיא דחף ר' חייא בר בא לר' זעירא בכנישתא דגופתא דציפורין וסאביה. כד דמכת נהורייא אחתיה דר' יודן נשיא שלח ר' חנניה אחר ר' מנא ולא סלק אמר לו מה בחייהן אין מטמאין להן כל שכן במיתתן, א"ר ניחא במיתתן עשו אותן כמת מצוה. מהו שיטמא אדם לכבוד רבו ר' מני זעירא דמך חמוי והוא הוה חמוי והוא הוה רביה שאל לר' יוסי ואסר ליה. שמע ר' אבא ואמר יטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין אמר לו ר' מנא חדא מן תרתי לא פלטי לכון אם אבלים אתם למה אכלתם בשר ושתיתם יין ואם אין אבלים אתם למה נטמאתם. הרי כל שקורין מת מצוה כל שאין לו עוסקין לפי כבודו הכל לפי מה שהוא אדם. ובפ' המגרש מטמא לאשתו קטנה אע"ג דמדאורייתא אינה אשתו כיון דירית לה ולא ירתי קרוביה קרי ולא עני לה הוי כמת מצוה. והא דאמר בירושלמי עד כדי נושאי המטה בשכבר נטפל לו קודם שבאו בני העיר ואינו מושך ידו עד שיבואו כדי נושאי המטה, אבל לכתחלה אין מיטפל לטמא אם יש אחר עמו דתנן כהן גדול ונזיר יטמא נזיר ואל יטמא כהן מאחר שאפשר על ידי אחר אבל אם אי אפשר ליקבר על ידי אחר אמרינן בפ' שלשה מינין (דף מ"ג) כיון דקאזיל באורחא כמי שאין לו קוברין דמי.
